החלטה בתיק בג"ץ 233/05

השופט ס' ג'ובראן:

1.        עניינה של העתירה בבקשת העותרת מס' 1 (להלן: העותרת), אזרחית רוסיה, כי יינתן לה מעמד בישראל נוכח נישואיה לעותר מס' 2, שהינו אזרח ישראל.

2.        ביום 24.10.04, לפני פחות משלושה חודשים, הגישה העותרת עתירה לבית-משפט זה (בג"ץ 9567/04), בו ביקשה, כי יינתן לה מעמד בישראל מכוח חוק השבות, וביקשה כי יוצא בעתירה צו ביניים, שימנע את הרחקתה מישראל עד להכרעה בעתירה.

3.        בתגובתו לעתירה הנ"ל, טען המשיב, כי העותרת שוהה בישראל שלא כחוק מאז אוגוסט 2002, לאחר שבקשתה לקבלת מעמד בישראל סורבה בחודש מאי 2002, בטרם הגעתה לישראל, ולאחר שנמצא, כי המסמכים שמכוחם ביקשה שיינתן לה מעמד, מזויפים.

           המשיב בתגובתו פירט את הממצאים שנמצאו ביחס למסמכים שהציגה העותרת, על-פיהם חלק מהרישומים המקוריים שונו מ"רוסי" ל"יהודי". 

           בדיקה שנערכה על-ידי המזכיר בשגרירות ישראל בפדרציה הרוסית העלתה, כי דרך ושיטת ביצוע השינויים בעניינה של העותרת הייתה לקויה ביסודה. עוד העלתה הבדיקה, כי תעודות הלידה החדשות, הוצאו ונחתמו על-ידי מנהלת הארכיון הקודמת, על-פי שינויים בספרי ארכיון שהיא ביצעה בעצמה וללא כל אסמכתאות.

4.        בדיון שהתקיים בעתירה הנ"ל, הודיע בא-כוח העותרת, כי נוכח האמור בתגובת המשיב, חוזרת בה העותרת מעתירתה ומבקשת למחוק אותה.

           בא-כוח העותרת ביקש, כי המשיב יאפשר לעותרת תקופת התארגנות קצרה בת מספר שבועות בטרם תעזוב את הארץ. לאחר שהתחייבה העותרת לעזוב את הארץ בתוך 45 ימים, הסכים המשיב לשחררה בערבות מהמשמורת בה הוחזקה.

           יש להדגיש, כי בא-כוח העותרת התחייב בפני בא-כוח המשיב, כי העותרת תעזוב את הארץ במועד שנקבע, וכי גם אם תחפוץ בעתיד להגיש בקשה לקבלת מעמד בישראל מטעם זה או אחר, ייעשה הדבר רק לאחר עזיבתה את הארץ כמוסכם בהודעת הצדדים בדבר מחיקת העתירה.  

5.        העותרת פנתה אל המשיב בבקשה, כי יותר לה המשך שהייתה בישראל. ביום 6.1.05 נשלחה אל העותרת תשובת המשיב, אשר על-פיה בקשתה זו סורבה.

           כמו-כן, משלא יצאה העותרת את הארץ עד ליום 1.1.05, כאמור בהתחייבותה, החל המשיב בהליכים לחילוט הערבות שהופקדה על-ידה להבטחת יציאתה מהארץ במועד.

           או-אז, הגישה העותרת לבית-משפט זה את העתירה שלפנינו.

6.        בעתירה שלפנינו, טוענת העותרת, לראשונה, כי נישאה בטקס נישואין אזרחיים באל-סלבדור לאזרח ישראלי וכי בשל כך יש ליתן לה מעמד בישראל.

7.        בתשובתו לעתירה טען המשיב, כי היעדר כל אזכור לקשר זוגי או משפחתי בין העותרים בעתירה בבג"ץ 9567/04, מעורר חשד כבד בדבר פיקטיביות הקשר הנטען בעתירה דנן.

           דין העתירה להידחות על הסף.

8.        העותרת עתרה לבית-משפט זה בחוסר ניקיון כפיים, בכך שלא כיבדה את התחייבותה בפני בית-משפט זה במסגרת הדיון שהתקיים בבג"ץ 9567/04. שכן, כאמור, העותרת התחייבה לעזוב את הארץ במועד שנקבע, ונוכח התחייבותה זו הסכים המשיב לשחרורה ממשמורת. ברם, העותרת לא כיבדה התחייבותה זו ועשתה דין לעצמה. חוסר ניקיון כפיים זה מצדיק כשלעצמו דחיית עתירתה.

           נראה, כי נישואין שנערכו רק לאחר שהוצא צו גירוש, מעלים חשש כבד, כי הנישואין נערכו לשם מניעת הגירוש ולשם קבלת מעמד בישראל. במקרים כאלה, על העותרת לצאת אל מחוץ לגבולות המדינה בטרם ייערך הבירור בעניין בקשתה לאיחוד משפחות. בית-משפט זה, אישר לא פעם, מדיניות זו של המשיב (ראו בג"ץ 307/101 ברבר נ' משרד הפנים(טרם פורסם); בג"ץ 4584/01 נשאחי נ' שר הפנים (טרם פורסם)). כך אף בענייננו.

           מטעמים אלה כולם, דין העתירה להידחות על הסף וכך אנו מחליטים.

           ניתן היום, ט"ו בשבט תשס"ה (25.1.05).